וְאָמַר רִבִּי יַנַּאי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּבַעַל הַוְולָדוֹת עוֹלֶה לְבַעַל הַפָּרָה רְבִיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מֵתוּ הַוְולָדוֹת. מָאן דָּמַר. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוְולָד. אָהֵן יְהִיב נִיזְקֵיהּ וְאָהֵן יְהִיב נִיזְקֵיהּ. מָאן דָּמַר. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּבַעַל הַוְולָדוֹת עוֹלֶה לְבַעַל הַפָּרָה רְבִיעַ. אָהֵן יְהִיב נִיזְקֵיהּ. וְאָהֵן אָמַר. לֹא לְדֵין בְּעִית אַייְדִי לִיקוּמֵיךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
איידי ליקומיך. הריני משליך הנבלה לפניך טול וקח אותה וכלומר דהשתא בעל הפרה הוא המפסיד שאינו יכול לחזור ולגבות מן בעל הולד:
ואהן אמר לא לדין בעית. לא לזה הוולד אתה רוצה לגבות שאחזיר לך רביע הנזק המשתלם מגופו:
ומ''ד משלם ח''נ מן הפרה וכו'. הרי בעל השור אינו מפסיד בחצי נזקו שהוא הולך בתחלה לגבות מן הפרה וכשיחזור בעל הפרה על בעל הוולד שיעלה לו חלקו רביע הנזק:
ואהן. בעל הוולדות יהב נזקיה וכלומר דבעל השור הוא מפסיד שהרי תם הוא ומגופו הוא משתלם והולד מת אלא משום דלהאי מ''ד אחרינ' גובה בעל השור כל ח''נ מן האחד והוא אינו מפסיד כלום מחצי נזקו קאמר הכא ואהן יהיב נזקיה וכלומר מה שהוא מוצא אצלו יש לו:
דמ''ד משלם ח''נ לפרה וכו'. וכלומר מן הפרה ומן הולד:
אהן יהב ניזקיה. זה בעל הפרה נותן נזקו המגיע אליו:
אמר ר' ינאי כיני מתניתא. אסיפא דמתני' וכן פרה שנגחה וכו' קאי משום דקשיא ליה הא דקתני משלם ח''נ מן הפרה ורביע נזק מן הולד דמשמע מינה שלשה רביעי נזק ואמאי הא תם הוא ואינו מגיע לו אלא ח''נ ולפיכך מפרש ר' ינאי דהכא קתני ומתני' מיירי בשהפרה דחד והוולדות דחד כגון שמכר לו הפרה חוץ מעוברה והילכך הניזק גובה ח''נ מן הפרה ובעל הוולדות הוא עולה בתשלומי רביע לבעל הפרה דהא השתא שותפי נינהו בהזיקא וצריך להחזיר לו המגיע על חלקו לשלם והוא רביע ובעל השור אינו גובה אלא ח''נ:
זה נותן מחצה. ר' יוסי ס''ל דלא מצי בעל השור לגבות מעיקרא ח''נ מן בעל הפרה על מנת שיחזיר לו בעל הוולדות רביע אלא בתחלה גובה מזה מחצה מחלקו והוא רביע נזקו ומחצה והוא רביע נזק מזה וח''נ מן הפרה דקתני חצי המגיע לו ממנו בעד נזקו והוא רביע:
מה מפקה מביניהון. מאי שנא אם כך הוא גובה סוף סוף כל א' נותן רביע הנזק ומאי בינייהו:
מתו הוולדות. אח''כ איכא בינייהו:
הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה כול'. וְכִי כָל הַפָּרוֹת מַפִּילוֹת. נְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הָרוֹב וֶאֱמוֹר. מַחְמַת נְגִיחָה הִפִּילָה. זֹאת אוֹמֶרֶת 23b שֶׁלֹּא הִילְּכוּ בְּמִידַּת הַדִּין בַּמָּמוֹן אַחַר הָרוֹב אֶלָּא בְּמִיעוּט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּמָקוֹם אַחֵר הִילְּכוּ בְּמִידַּת הַדִּין בַּמָּמוֹן אַחַר הָרוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי אָחָא. גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמָלִים וְנִמְצָא שָׁם אֶחָד מֵת חַייָב. אֲנִי אוֹמֵר. בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' וכי כל הפרות מפילות. בתמיה ונהלך בהן אחר הרוב דרוב הפרות אינן מפילות וזו אמור מחמת נגיחה הפילה וישלם חצי נזק לולד:
שלא הילכו במידת הדין בממון. לענין דין ממון אין הולכין אחר הרוב:
אלא במיעוט. כלומר שתולין הדבר בספק ואפילו אם הוא מיעוט ולא אזלינן בתר רובא אלא בדיני נפשות ובאיסורא:
במקום אחר. יש איזה דבר במקום אחר שהלכו בו אחר הרוב אפי' בדין ממון:
גמל האוחר. עוסק בתשמיש ועל שם שתשמישו אחור כנגד אחור כדאמ' בבכורות קרי ליה אוחר וסתם בהמות משתגעות בשעת תשמיש והזכרים מכין זה את זה:
חייב. בעל הגמל הזה שבידוע שזה האוחר הרגו וש''מ דהכא אזלינן בתר רובא וטעמא דאומדנא דמוכח הוא שזה הרגו שהיה עומד בצדו:
וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּֽגְחָה אֶת הַשּׁוֹר כול'. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. הָא אִילּוּ וַודַּאי זֶה נוֹתֵן מְחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה. כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר. רַגְלָהּ שֶׁלְּאָדָם אֶחָד כּוּלָּהּ שֶׁלְּאָדָם אֶחָד. זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה. אָמַר לֵיהּ. בְּמוּעָד הִיא מַתְנִיתָא. רַגְלָהּ מְכוּרָה לָךְ. מָכַר חֶצְייָהּ. רַגְלָהּ שְׁנִייָה מְכוּרָה לָךְ. מָכַר חֲצִי חֶצְייָהּ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּל אִילֵּין שְׁמוּעָתָא דְּלֵוִי אִינּוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כל אלין שמועתא דלוי אינון. כל אילו הברייתות ודומיהן בתנא דבי לוי הן ולא סמכינן עלה דהאי ברייתא דכל ברייתא דלא נשנית בתוספתא דבי ר' חייא ור' הושעי' לאו דסמכא היא ולא מקשינן בבי מדרשא:
מכר חצייה. חצייה של בהמה מכורה היא ויש להלוקח החצייה ולהמוכר חצייה ולפיכך אם חזר ואמר רגלה שנייה מכור לך מכר לו חצי חצייה של הבהמה והשתא נוכל להעמיד האי דינא שפיר רגלה של אדם א' וכו' שאם אמר לו רגלה מכורה לך הרי יש לו חלק בה כמו המוכר ואם הזיקה זה נותן מחצה וזה נותן מחצה דשותפין הן ובמתני' נמי דהוי כמו שותף בהנזק מחמת הולד שלו והיא וולדה נגחו ולדבריך שאתה בעצמך מדמה דין דמתני' לרגלה של אדם א' וכו' לא קשיא נמי הקושיא שלך:
רגלה מכור לך. האומר לחבירו רגלה של בהמה זו מכורה לך:
א''ל במועד היא מתניתא. לשון מועד אי אפשר ליישב כאן דודאי מתני' בתם מיירי ומאן דמפרש במועד לא ידע לפרש מתני' והיאך נשאו לבו לפרש דישרים הנעלמים ממנו ומדכוותיה ונ''ל שנתחלפו האותיות בהעתקה וכך צ''ל א''ל בעומד היא מתניתא וכלומר שהשיב לו ר' אימי מה אתה מתמה בזה כך אני אומר רגלה של אדם אחד וכו' ודאי דאשכחן הכי ובאוקמתא דהאי ברייתא דלקמיה:
כך אני אומר רגלה וכו'. בהמה של שנים ואין לאחד מהן חלק בה אלא רגלה בלבד וכולה של האדם אחר והזיקה וכי כך אנו אומרים שזה יתן מחצה להנזק מפני חלק הרגל שהיא שלו כמו שזה נותן מפני חלק כולה שהיא שלו וה''נ אמאי ישלם בעל הולד כמו בעל הפרה:
זה נותן מחצה וכו'. גובה מכל א' מחצית חלקו ומשלם בעל הוולדות חלקו כמו בעל הפרה בתמיה:
הא אילו וודאי. אבל אם היינו יודעין בודאי שמשנגחה ילדה והיא וולדה נגחו:
מפני שהוא ספק. טעמא דיש כאן ספק שמא עד שלא נגחה ילדה ולא הוה ולד בהדה כי נגחה ולפיכך הוא גובה מן הפרה תחלה דהיא ודאי נגחה ואח''כ חוזר בעל הפרה על בעל הולד שיעלה לו חלקו:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי. רַב זְעִירָא אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הַכֹּל מוֹדִין בַּבַּיִת שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ. הִכָּנֵס וַאֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. הַכֹּל מוֹדִין בַּשָּׂדֶה שֶׁאוֹמֵר לוֹ. הַכְנִיסֵהוּ וְשׁוֹמְרֵהוּ. מַה פְלִיגִין. בֶּחָצֵר. רִבִּי אוֹמֵר. חָצֵר כְּשָׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חָצֵר כַּבַּיִת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוֹת. גְּדִישִׁים בַּשָּׂדֶה כְכֵלִים בַּבַּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בָּהִיא דְאִית לָהּ מִסְגָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכה כרבי. דאע''פ שהכניס ברשות אין בעל חצר מתחייב בנזקיו עד שיקבל עליו לשמור:
הכל מודין בבית. שאין דרך הבהמה להכניס לבית ולאכול פירות והכנס ואשמור קאמר ליה וזה ג''כ סמך עליו דע''מ כן נתן לו רשות להכניסן שיהיו משומרין שם:
בשדה. שדרך בהמות להלך שם ומסתמא לא קיבל עליו להיות משגיח תמיד עליהן והכנס ותשמרהו קאמר ליה ואפילו חכמים מודים שעד שיקבל עליו בפירוש לשמור:
מה פליגין. כי פליגי בחצר דמר סבירא ליה חצר כשדה שדרך החצר ג''כ להיות הבהמות מהלכין שם ומסתמא לא קיבל עליו טרחא זו שיהא יושב ומשמר פירותיו וחכמים ס''ל חצר כבית דלא שכיחי כ''כ בהמות בחצר ומסתמא נתרצה בשמירתן וזה ג''כ סמך עליו וכמאן דאמר ליה עייל ואנטר לך:
תמן תנינן. והא תנינן תמן בפ' דלקמן הל' ג':
המגדיש בשדה חבירו וכו'. וקתני התם בסיפא אם הגדיש ברשות בעל השדה ואכלתו בהמתו של בעל השדה חייב ולא פליג רבי:
גדישים בשדה ככלים בבית. בתמיה הא בשדה דרכן של בהמתן שם תמיד ואמאי מודה רבי התם וכי דין גדיש בשדה כמו כלים בבית:
תיפתר בהאי דאית ליה מסגר. בגדיש שיש בו מנעול להסגיר והוי כפירות וכלים בבית שסמך זה דעתו שלא תכנס בהמתו לשם ועייל ואנטר לך קאמר ליה ולפיכך בעל השדה חייב:
הלכה: הִכְנִיס שׁוֹר לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת כול'. הִכְנִיס שׁוֹר לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר. נַגַח נָגַף נָשַׁךְ רָבַץ בָּעַט מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל חַייָב. עַל הַנְּגִיחָה וְעַל הַנְּגִיפָה וְעַל הַנְּשִׁיכָה וְעַל הָֽרְבִיצָה וְעַל הַבְּעִיטָה וְעַל הַדְּחִייָה תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכניס שור וכו' שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח וכו' משלם נזק שלם. כך כתוב בתוספתא וא''א להעמידה דאם שלא ברשות ליכא למ''ד דמשלם קרן נ''ש ונראה בעיני דט''ס הוא וצריך להיות ברשות ואגב שיטפא דהני ברייתות דאיתא התם והובאו כאן לעיל דשם הגי' נכונה שלא ברשות נדפס ה''נ בטעות כן והכניס ברשות היינו טעמא דר''מ ס''ל כר' טרפון דאמר קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם וכן קאמר ר''מ התם לעיל מהאי ברייתא והכי איתא בתוספתא סוף פ''ק בהדיא לר''מ:
על השן ועל הרגל. הוא דחייב נזק שלם דכיון שהכניס פירות ברשות חצר הניזק אבל בקרן ותולדותיו אין חילוק דבחצר הניזק ג''כ תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כמו בר''ה:
הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. דאיכא למ''ד בפ''ק הל' ב' דחצר שאינה של שניהן חייבת בשן והכא דקתני ואכלן פטור כמ''ד דהתם דחצר ניזק הוא דחייבת בשן אבל שאינה של שניהן כר''ה דמיא לגבי שן:
גמ' הכניס פירותיו וכו'. תוספתא שם:
הוזק בהן פטור. ובתוספתא גריס חייב וגי' דהכא נכונה היא דהא לשור ג''כ אין רשות:
ובא השור ממקום אחר. שלא ברשות ושברן פטור בעל השור וכדמפרש לקמיה הדא אמרה הקרן פטורה וכו' דס''ל להאי תנא דחיובא דקרן בר''ה היא שלשניהם יש רשות ומכ''ש בחצר הניזק אבל בחצר שאינה של שניהן מי נתן לו רשות להכניס כליו לשם:
גמ' הכניס קדרותיו וכו'. תוספתא פ''ה:
משנה: הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת חַייָב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו חַייָב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַייָב. רִבִּי אוֹמֵר בְּכוּלָּן עַד שֶׁיְקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' או שנשכו כלבו של בעה''ב. אע''ג דיותר שכיח הוא מנגיחת השור אפ''ה בעה''ב פטור דלא הוה לי' למינטר כלבו מכיון שזה הכניס שלא ברשות:
היה אביו או בנו. של בעה''ב בתוכו והה''ד לשאר אנשים אלא אורחא דמילתא נקט:
משלם את הכופר. ומפרש לה בבבלי כגון שהיה מועד להפיל עצמו בבור על בני אדם מחמת דחזא ירקא שרואה עשב על פי הבור ובא לאכול ונופל והאידנא נמי דחזא ירקא ונפל לבור על האדם והרגו וממיתה פטור הוא שאינו מתכוין אבל בכופר מחייב כדאמרינן לעיל דאם כופר לרבות שלא בכוונה:
רבי אומר עד שיקבל עליו לשמור. והלכה כרבי והילכך אם לא קיבל עליו בעה''ב פטור דהא לא קביל עליה נטירתא וכן המכניס אם שורו הוא נגח לשל בעה''ב נמי פטור שהרי ברשות הכניס:
מתני' ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ודוקא שהוחלקה ונכשלה בהן אבל אם אכלה בהן עד שמתה פטור בעל הפירות דהוה לה שלא תאכל:
מתני' ואם הכניס ברשות. ושברתן בהמתו של בה''ב חייב בנזקו מפני דכל ברשות בעל החצר קבל עליו שמירת הקדירות אבל בעל הקדרות לא קיבל עליו שמירת בהמתו של בה''ב אם הכניס ברשות:
הלכה: הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת כול'. הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וַאֲכָלָן פָּטוּר. הוּזַּק בָּהֶן פָּטוּר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַשֵּׁן פְּטוּרָה בֶחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשׁנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכניס שור וכו' שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח וכו' משלם נזק שלם. כך כתוב בתוספתא וא''א להעמידה דאם שלא ברשות ליכא למ''ד דמשלם קרן נ''ש ונראה בעיני דט''ס הוא וצריך להיות ברשות ואגב שיטפא דהני ברייתות דאיתא התם והובאו כאן לעיל דשם הגי' נכונה שלא ברשות נדפס ה''נ בטעות כן והכניס ברשות היינו טעמא דר''מ ס''ל כר' טרפון דאמר קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם וכן קאמר ר''מ התם לעיל מהאי ברייתא והכי איתא בתוספתא סוף פ''ק בהדיא לר''מ:
על השן ועל הרגל. הוא דחייב נזק שלם דכיון שהכניס פירות ברשות חצר הניזק אבל בקרן ותולדותיו אין חילוק דבחצר הניזק ג''כ תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כמו בר''ה:
הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. דאיכא למ''ד בפ''ק הל' ב' דחצר שאינה של שניהן חייבת בשן והכא דקתני ואכלן פטור כמ''ד דהתם דחצר ניזק הוא דחייבת בשן אבל שאינה של שניהן כר''ה דמיא לגבי שן:
גמ' הכניס פירותיו וכו'. תוספתא שם:
הוזק בהן פטור. ובתוספתא גריס חייב וגי' דהכא נכונה היא דהא לשור ג''כ אין רשות:
ובא השור ממקום אחר. שלא ברשות ושברן פטור בעל השור וכדמפרש לקמיה הדא אמרה הקרן פטורה וכו' דס''ל להאי תנא דחיובא דקרן בר''ה היא שלשניהם יש רשות ומכ''ש בחצר הניזק אבל בחצר שאינה של שניהן מי נתן לו רשות להכניס כליו לשם:
גמ' הכניס קדרותיו וכו'. תוספתא פ''ה:
משנה: הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וַאֲכָלָתָן בֶּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר וְאִם הוּזְּקָה בָהֶן בַּעַל הַפֵּירוֹת חַייָב וְאִם הַכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' או שנשכו כלבו של בעה''ב. אע''ג דיותר שכיח הוא מנגיחת השור אפ''ה בעה''ב פטור דלא הוה לי' למינטר כלבו מכיון שזה הכניס שלא ברשות:
היה אביו או בנו. של בעה''ב בתוכו והה''ד לשאר אנשים אלא אורחא דמילתא נקט:
משלם את הכופר. ומפרש לה בבבלי כגון שהיה מועד להפיל עצמו בבור על בני אדם מחמת דחזא ירקא שרואה עשב על פי הבור ובא לאכול ונופל והאידנא נמי דחזא ירקא ונפל לבור על האדם והרגו וממיתה פטור הוא שאינו מתכוין אבל בכופר מחייב כדאמרינן לעיל דאם כופר לרבות שלא בכוונה:
רבי אומר עד שיקבל עליו לשמור. והלכה כרבי והילכך אם לא קיבל עליו בעה''ב פטור דהא לא קביל עליה נטירתא וכן המכניס אם שורו הוא נגח לשל בעה''ב נמי פטור שהרי ברשות הכניס:
מתני' ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ודוקא שהוחלקה ונכשלה בהן אבל אם אכלה בהן עד שמתה פטור בעל הפירות דהוה לה שלא תאכל:
מתני' ואם הכניס ברשות. ושברתן בהמתו של בה''ב חייב בנזקו מפני דכל ברשות בעל החצר קבל עליו שמירת הקדירות אבל בעל הקדרות לא קיבל עליו שמירת בהמתו של בה''ב אם הכניס ברשות:
הלכה: הַקַּדָּר שֶׁהִנִּיחַ קְּדֵירוֹתָיו כול'. הִכְנִיס קְּדֵירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל בַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וְשִׁבְּרָן פָּטוּר. הוּזַּק בָּהֶן פָּטוּר. הָדָא אָֽמְרָה. הַקֶּרֶן פְּטוּרָה בֶחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכניס שור וכו' שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח וכו' משלם נזק שלם. כך כתוב בתוספתא וא''א להעמידה דאם שלא ברשות ליכא למ''ד דמשלם קרן נ''ש ונראה בעיני דט''ס הוא וצריך להיות ברשות ואגב שיטפא דהני ברייתות דאיתא התם והובאו כאן לעיל דשם הגי' נכונה שלא ברשות נדפס ה''נ בטעות כן והכניס ברשות היינו טעמא דר''מ ס''ל כר' טרפון דאמר קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם וכן קאמר ר''מ התם לעיל מהאי ברייתא והכי איתא בתוספתא סוף פ''ק בהדיא לר''מ:
על השן ועל הרגל. הוא דחייב נזק שלם דכיון שהכניס פירות ברשות חצר הניזק אבל בקרן ותולדותיו אין חילוק דבחצר הניזק ג''כ תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כמו בר''ה:
הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. דאיכא למ''ד בפ''ק הל' ב' דחצר שאינה של שניהן חייבת בשן והכא דקתני ואכלן פטור כמ''ד דהתם דחצר ניזק הוא דחייבת בשן אבל שאינה של שניהן כר''ה דמיא לגבי שן:
גמ' הכניס פירותיו וכו'. תוספתא שם:
הוזק בהן פטור. ובתוספתא גריס חייב וגי' דהכא נכונה היא דהא לשור ג''כ אין רשות:
ובא השור ממקום אחר. שלא ברשות ושברן פטור בעל השור וכדמפרש לקמיה הדא אמרה הקרן פטורה וכו' דס''ל להאי תנא דחיובא דקרן בר''ה היא שלשניהם יש רשות ומכ''ש בחצר הניזק אבל בחצר שאינה של שניהן מי נתן לו רשות להכניס כליו לשם:
גמ' הכניס קדרותיו וכו'. תוספתא פ''ה:
משנה: 24a הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְּדֵירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְשִׁבְּרָתָן בֶּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר וְאִם הוּזְּקָה בָהֶן בַּעַל הַקְּדֵירוֹת חַייָב וְאִם הַכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' או שנשכו כלבו של בעה''ב. אע''ג דיותר שכיח הוא מנגיחת השור אפ''ה בעה''ב פטור דלא הוה לי' למינטר כלבו מכיון שזה הכניס שלא ברשות:
היה אביו או בנו. של בעה''ב בתוכו והה''ד לשאר אנשים אלא אורחא דמילתא נקט:
משלם את הכופר. ומפרש לה בבבלי כגון שהיה מועד להפיל עצמו בבור על בני אדם מחמת דחזא ירקא שרואה עשב על פי הבור ובא לאכול ונופל והאידנא נמי דחזא ירקא ונפל לבור על האדם והרגו וממיתה פטור הוא שאינו מתכוין אבל בכופר מחייב כדאמרינן לעיל דאם כופר לרבות שלא בכוונה:
רבי אומר עד שיקבל עליו לשמור. והלכה כרבי והילכך אם לא קיבל עליו בעה''ב פטור דהא לא קביל עליה נטירתא וכן המכניס אם שורו הוא נגח לשל בעה''ב נמי פטור שהרי ברשות הכניס:
מתני' ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ודוקא שהוחלקה ונכשלה בהן אבל אם אכלה בהן עד שמתה פטור בעל הפירות דהוה לה שלא תאכל:
מתני' ואם הכניס ברשות. ושברתן בהמתו של בה''ב חייב בנזקו מפני דכל ברשות בעל החצר קבל עליו שמירת הקדירות אבל בעל הקדרות לא קיבל עליו שמירת בהמתו של בה''ב אם הכניס ברשות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source